"בחזרה לעתיד היוגה"- תגובה של לסלי קמינוף לקאושטוב דסיקאשאר-
(זהו תרגום של מאמר תגובה של לסלי קמינוף למאמרו של קאושטוב דסיקאשאר, "עתיד היוגה") .
"בחזרה לעתיד היוגה"-
אתמול (10/07/2016) פרסם קאושטוב דסיקאשאר, בנו של מורי- ט.ק.ו.דסיקאשאר – מאמר בשם- "עתיד היוגה – מאמר מערכת."
למרות שאני יכול לספק טיעוני-נגד כמעט לכל טענה שהוא מעלה על מצבה העגום של "היוגה המודרנית," אגיב כאן לשתי נקודות ספציפיות – אחת תרבותית, השנייה פילוסופית- המבוססות על ראיון שערכתי בשנת 1992 עם אביו (ט.ק.ו.דסיקשאר-ג.ח.) בתקופת ביקור לימודי ממושך עמו בצ'נאי (מדרס), הודו. נקודות אלה ממחישות עד כמה רחוק, לדעתי, סטה קאושטוב מנקודת המבט המקורית של אביו. במהלך הביקור ההוא דחה דסיקאשאר בנימוס את הזמנתי להיות הנואם המרכזי בכנס " Unity in Yoga conference " בשנת 1993, בו חגגנו 100 שנים של יוגה באמריקה [1]. במקום זאת, הוא הציע לערוך ראיון מוקלט, בו התלוו אלי גם פול הארווי, מאנגליה, ואדריאנה רוקו, מאיטליה. בסופה של שיחה מקיפה התייחס דסיקאשאר לעתיד היוגה באמריקה (ומבחינתנו- לעולם המערבי כולו-ג.ח.):
לסלי : בואו נגיד שכבמטה קסם, המיקרופון הזה מחובר שנה אחת קדימה אל העתיד- לחגיגות 100 שנה ליוגה באמריקה. מה היית מרגיש בטוח לומר לקבוצה של 500 יוגה מורים ותלמידים לגבי עתיד היוגה?
דסיקאשאר: אני תמיד מרגיש שעתיד היוגה באמריקה בטוח בידי האמריקנים. אולי הרבה יותר מאשר בידי, כי אני זר לאמריקה. כאשר אני מדבר כאן במדראס, בתרבות שלי, אני לא יכול לחזות את העתיד של ארצות הברית – זה מאוד קשה. אנשים אלה, המודאגים לגבי העתיד … חייבים לדעת כי כאן בהודו זו תרבות שונה, מסורות שונות. כהודי, אינני מסוגל "לעשות צדק" עם העתיד האמריקני. התרבות שלי שונה מזו של אמריקה. למרות שאני יודע כל כך הרבה על המערב, אני מאוד הודי בלבי. וכאשר אנו מדברים על עתיד היוגה, אנחנו מדברים על עתיד האדם. זה חשוב מאוד – איננו מדברים על מסורת היוגה של העתיד, אנו מודאגים לגבי עתיד האדם … וזו מילה אחת, אבל האדם האיטלקי שונה מהאמריקני, ובהחלט שונה מהאנגלי! (אדריאנה ופול צוחקים). זה כל מה שאומר: "הבה נניח את עתיד היוגה האמריקנית בידי האמריקנים המודאגים לעתיד האדם".
קאושטוב זכאי בהחלט לדעתו על מה שהוא תופש כנתיב סורר שה"יוגה מודרנית" בחרה- אבל, בהתבסס על ציטוטים אלו – אני בטוח למדי כי אביו (דסיקאשאר, ג.ח.) לא היה תומך בכתיבת מאמר מערכת כזה בצ'נאי (מדראס) על כיצד המערב בחר לתרגל יוגה. מבחינה פילוסופית, נראה כי לדסיקאשאר היתה נקודת מבט שונה מאשר לקאושטוב בכל הקשור להגדרה ולתפקיד של "אגו". במאמר המערכת אתמול (10/07/2016) קאושטוב כתב: "… באופו מצער, תרגול היוגה כיום אימץ סוגה נרקיסיסטית המתמקדת יותר מדי בפן האגואיסטי של האנושות. זהו גם נתיב מסוכן מאוד ללכת בו, וגם מנוגד לאמונה היוגית של התפוגגות ה"אגו"….
עוד באותו ראיון עם דסיקאשאר בשנת 1992:
לסלי: במסגרת נסיונך הנרחב ב- 20 או 30 השנים האחרונות בו לימדת תלמידים מערביים והודיים אחד-על-אחד, האם מצאת כי הרעיון של ויתור על האגו הוא מועיל או מזיק לאנשים- כאשר הם מקבלים את הרעיון כי התמסרות (היכנעות, surrendering) היא משהו יביא להם שלווה?
דסיקאשאר: אנשים רבים ניסו את זה. זה לא עבד. (צחוק). הבעיה היא- בין אם זה הודי או אחר-"מה הוא זה אשר לו אני מתמסר? אני אפילו לא יודע מה אני מוסר (מה אני מכניע,ג.ח.)". זה לא מצב מאוד משמח, ואני מצטער אם אנשים מנסים להתמסר ואז מרגישים רע עם זה- כי לא באמת ניתן להביע במלים את התופעות הללו, זה משהו הרבה יותר עמוק. זו הסיבה מדוע בהודו מורים גדולים כמו אבי (ט.קרישנמצ'אריה, ג.ח.) אמרו שמעשה ההתמסרות הוא השלב האחרון בחייו של אדם. זה נקרא פראפאטי (Prapatti)…..דבר זה אינו אפשרי עבור ילד צעיר. אדם צריך לעבור הרבה אבולוציה- לסבול הרבה – לחוות את החיים – ליהנות מהחיים- ואז, לאחר מכן צריך לבנות מסירות. אז, אולי בסוף כל הסיפור, אולי מסירות אפשרית סוף סוף. אז זה פרויקט ארוך. אם מעשה התמסרות אמיתי- זה אינו יכול להיות פרויקט חד-יומי.
לסלי: האם תוכל להבהיר מה הוא המושג אגו, או מה שמתורגם כ-אגו- ביוגה, ומה תפקידו בתהליך היוגה, ובמטרתה הסופית?
דסיקאשאר: לגבי שאלות אלה- ההתייחסות שלי היא לפטאנג'לי. אני רוצה להבהיר זאת במיוחד, כי הוא-הוא הטקסט על יוגה. ישנם אלפי טקסטים עתיקים על יוגה אולם הטקסט החשוב ביותר, הטקסט המקובל ביותר, הטקסט העקרוני על יוגה הוא פטאנג'לי. לכן תגובתי כעת מבוססת על הוראתו, ההוראה המעשית מאוד של פטאנג'לי. כעת, בגלל הקרבה בין דברי פטאנג'לי ומה שידוע כ-סאמקייה, שהוא אסכולה אחרת שלנו (הודית, ג.ח.), המושג אגו חדר בצורה זו או אחרת לשדה היוגה. למיטב הבנתי- ואפילו אם אני עצמי השתמשתי במושג זה- אין מושג כזה, אגו, ביוגה. הוא אינו מופיע ב"יוגה סוטרה של פטאנג'לי". לא כן?"
לסלי: אתה מתכוון ל- אהמקארה? (Ahamkara)
דסיקאשאר: המילה אהמקארה אינה מופיעה בסוטרה. עבור על הסוטרות- מ-1 עד 195- ואין אהמקארה בכל היוגה-סוטרה. יש מי שהשתמשו במילה, אבל זה לא שייך לפטאנג'לי.
לסלי: האם וְיָאסָה השתמש במילה הזאת בפירושו?
דסיקאשאר: כן, זה מה שאני אומר – יש אנשים שאולי השתמשו בה – אני אולי השתמשתי בה- אך לפי בעל-הסמכות (פטאנג'לי,ג.ח.) – זה אינו קיים. פטאנג'לי מאוד אִינְטֶלִיגֶנְטִי בקשר לכך. ראשית, הוא מעולם לא השתמש במושג אגו. שנית, הוא מדבר על התודעה בלבד. תודעה בעלת משמעויות טובות, ותודעה בעלת משמעויות רעות. אחת רצויה, השניה בלתי רצויה. כך שביוגה אין לנו כלל את הבעיה הזו.
לסלי: אז, יוגה מדברת אך ורק על אוסף של משמעויות שבין התודעה ובין כמה מושאים, אך לא זהות או ישות מובחנת היכולה להיות מובהקת כ-אגו. האם אני מבין נכון?
דסיקאשאר: אני לא חושב שניתן להוציא אגו מהכיס ולהניחו כאן- "הנה, זה האגו שלי". זאת מכיוון שהמילה אהמקארה עצמה הוגדרה ע"י אבי כ-" כאשר משהו שאינו אני נחשב כ-אני" .
לפי זאת, כדי להבין מה זה אגו אני חייב להבין קודם את עצמי. כמה אנשים הם ברי מזל עד כדי כך שהם מבינים זאת? כך שבלי להבין זאת, כיצד אוכל להוציא זאת (אגו, ג.ח.) מכיסי ולזרוק זאת איפשהוא? אז ביוגה איננו מודאגים משאלה זו. אנחנו שמחים למדי שאין לנו בעיית אגו. (צחוק).
לסלי: אז אם היינו נוקטים עמדה קיצונית כאן, האם נוכל לומר שדרך יעילה לבני-אדם להתאמן ביוגה תהיה לצורך יצירת אגו או זהות חזקים, משולבים?
דסיקאשאר: ללא שימוש במילה אגו, כיוון שאני יודע מעט מאוד על זה.
לסלי: אז, אולי זהות?
דסיקאשאר: כל מה שאני רוצה לומר הוא: "אני חייב לדעת משהו על עצמי לפני שאני יודע מה אני עושה עם עצמי." זאת כן הייתי אומר.
לא רק שדסיקאשאר נמנע מלהשתמש במושגים פרוידיאניים כגון "נרקיסיסטי" ו-"אגואיסטי" בדיון על יוגה, הוא הדגיש במפורש ובכתב שהוראות היוגה העקרוניות (פטאנג'לי,ג.ח.) אפילו אינן מכילות את המונח "אגו", ובוודאי לא מרשמים לתת מִרְשָמִים ל"התפוגגותו". הציטוטים לעיל הם מהראיון שלי (לסלי קמינוף,ג.ח.) עם דסיקאשאר מ-1992, והם נערכו לשם הבהרה ןקיצור. לחץ כאן כדי לקרוא את התמליל המלא, המקורי בבלוגE-Sutra שלי.
תרגום לעברית : דר. גלעד חרובי, http://www.ashtanga-yoga-israel.com/
[1] לציון 100 שנה מאז קונגרס הדתות הראשון בשיקאגו, בו התארח סוואמי ויוקאנאנדה, תלמידו של רמהקרישנה, תאריך הנחשב לתחילת היוגה באמריקה. ג.ח.