פטאבי ג'ויס, על הגורו שלו ליוגה, ט' קרישנמצ'ריה

Kausthub Desikachar, Le yoga du Yogi: L’héritage de T. Krishnamacharya, St Raphaël, ÂGAMÂT, 2007.

פטאבי-ג'ויס:
"סבא שלי לימד אסטרולוגיה. הוא היה וידוואן (מלומד, מורה). אבי לא לימד, אבל ענה על שאלות ששאלו אותו. הוא היה אסטרולוג טוב, אבל לא הקדשתי זמן ללמוד אתו. הוא לימד אותי כל יום כמה שלוֹקות באסטרולוגיה, וגם סנסקריט, אָמָרָקוֹשה ושבְּדה (תחביר ותורת ההגה). לא הלכתי לבית הספר בכפר שלי אלא בהאסאן, מרחק חמישה קילומטרים משם. הייתי הולך ברגל לשם ובחזרה, בוקר וערב, כמו רבים מחבריי. יום אחד, כשרק התחלתי את הכיתה הרביעית, בא קרישנמצ'ריה לשאת הרצאה בליווי הדגמות באולם החגיגות של האסאן. מעולם לא שמעתי עליו. כיוון שאמר לי חבר של אחותי שהאיש הזה מבצע אסנות בשלמות, הלכתי לראות. הסתכלתי שעה שלמה וזה מצא חן בעיניי מאוד. אמרתי בלבי: "מחר בבוקר אלך אליו ואבקש ממנו שילמד אותי." וכך עשיתי. כששמע את הסיפור שלי הזמין אותי אליו למחרת.הגעתי להאסאן בשבע וחצי בבוקר. השיעורים התחילו רק בעשר וחצי. הלכתי אל בית הגורו. הוא לימד כמה תלמידים יוגה ואני התחלתי באותו היום. הייתי צעיר וכשביקשו ממני לעשות אסנה מיד עשיתי אותה. הגורו שלי היה מרוצה מאוד ובמשך שנתיים התמדתי באימונים.
אחרי שנה בתיכון, תלה המנהל מודעה כדי למצוא תלמידים היודעים היאבקות, התעמלות קרקע, יוגה וכו'. הוא הציע לנו לעשות הדגמה לרגל יום ייסוד בית הספר. ידעתי כמה אסנות, אבל עדיין לא הכרתי את הפילוסופיה של היוגה שהגורו שלי רק החל ללמד אז. ביום החגיגה הזמין אותי המנהל להדגמה של יוגה ונקב בשמות האסנות לפני כל ביצוע: פשצ'ימטאנאסנה… פורווטאנאסנה… מטסיאסנה. זו כמובן לא הייתה הדגמה מלאה, אבל הוא היה שבע רצון. הוא הכיר את תרגול היוגה וקרא לי למשרד שלו יום למחרת. הוא סידר שאוכל לאכול במטבח וגם העניק לי מלגת לימודים.
שנה או שנתיים אחר כך, ב-1932, פתח המהאראג'ה קרישנראג'ה וודייאר (Krishnaraja Wodeyar) יוגה-שאלא בארמון. המלך מת ב-1940. היורש שלו לא התעניין ביוגה. באותה העת אמרו כמה תלמידים שקרישנמצ'ריה הוא אדם קשה מאוד ושהוא בקושי נוהג בכבוד כלפי האנשים ביוגה-שאלא. במציאות, קרישנמצ'ריה לא התעניין כלל במעמדו של אדם. אם בא אליו פקיד מדינה, הוא לא עשה מזה עניין ולא הניח לעצמו להיות מושפע או לקבל הוראות. הוא היה האדון. אדם קשה! ב-1952 הוא עזב למדרס. אבל בעשר השנים שקדמו לכך באתי אליו כל יום בצהריים ללימודים תיאורטיים. יחד אתו למדנו, מהדווה בהט (Mahadeva Bhatt) ואני, את שיטות הריפוי למיניהן.
ב-1936, שופט שלום ושמו גונדו ראו (Gundu Rao) שחי ליד בנגלור נתקף שיתוק. המהאראג'ה והגורו שלי ביקשו ממני לבקר אותו ולתת לו שיעורים. לימדתי אותו במשך חודשיים את שיטת הריפוי המלאה באמצעות היוגה. משסיימתי הוא היה מסוגל ללכת וכל הבעיות העצביות התרפאו. קרישנמצ'ריה בירך אותי.
נסעתי הרבה ולימדתי יוגה בכל המקומות. הגעתי כמעט לכל מקום בהודו: דלהי, כלכותה, בומביי, כדי לראות מה עושים במוסדות היוגה שם. האמת התחוורה לי: רק אדם אחד לימד יוגה, והאדם הזה היה קרישנמצ'ריה. הוא היה אדם דגול מאוד. אדם ישר. איש בהודו לא הגיע למעלתו. יש היום שאומרים שהם עושים יוגה, אבל זה בסך הכול קרקס: אין שיטה, אין נשימה, אין ויניאסה, אין דרישטי… קרקס ותו לא. לפעמים אפילו הגורו מראה תמונה ואומר: "עשו ככה!" ואז יוצא מהחדר. זה לא לימוד אמתי. קרישנמצ'ריה היה אדם טוב, אדם מעולה שלימד בצורה מדויקת ומדוקדקת. כיוון שהכיר את כל השסטרות, הוא היה מסוגל ללמד יוגה נכון.
כדי לקבל את תעודת ההוראה שלי אמר לי קרישנמצ'ריה: "האיש הזה חולה. רפא אותו!" ועזב אותי. כעבור זמן מה חזר והכריז: "רע! זה נקרא אצלך ללמד או לגרום סבל?" והראה לי איך צריך לנהוג. הוא היה מורה טוב. אחר כך אמר לי: "בוא אל הבית!" הלכתי לשם ומצאתי כיבוד בשפע! קרישנמצ'ריה לימד יוגה אמתית, אבל אותה אשטנגה יוגה קשה ללימוד ולהבנה. ללא השיטה הנכונה, היא עלולה לחולל בעיות בריאותיות. לכן צריך מורה טוב.
המבט שלו היה רב עצמה. די שהביט בך שנייה אחת וכבר עורר בך פחד. הוא דיבר חמש שפות על בוריין: הינדי, סנסקריט, טלוגו, מראטהי וקנדה. עם הזמן גם השתפרה האנגלית שלו.
כל ימיי לא היה לי אלא גורו אחד. שני גורואים גורמים למות התלמיד. בסוף ימיו היינו קרישנמצ'ריה ואני כמו אב ובן. הגורו שלי, קרישנמצ'ריה, תמיד כאן, בלבי.