לזכרם של גדולי יוגה בני זמננו: יוגי בהג'אן

מאת גלעד חרובי, מקורות: טיימס אף אינדיה, ותודות רבות לחברים וידידים בעולם היוגה

יוגי בהג'אן, בן 75, עזב את גופו ב- 7 באוקטובר 2005, באספניולה, ניו-מכסיקו, ארה"ב. נפטר ממחלת לב, ממנה סבל מזה זמן.

יוג'י בהג'אןיוגי בהג'אן מוכר ברחבי עולם היוגה כמאסטר של "קונדליני יוגה" ו-"האת'הא יוגה", שימש כסמכות הדתית והאדמיניסטרטיבית העליונה לדת הסיקית בחצי הכדור המערבי, ובעל התואר "סיק סאהיב" (מאסטר הסיקים) ע"י הגוף הדתי העליון של הסיקים, השוכן ב"מקדש הזהב" המיתולוגי ב-אמריצאר.

אלפים רבים תלמידים אמריקאים (שם התגורר ופעל) העריצו את יוגי בהג'אן, מייסד ארגון ה-" Healthy-Happy-Holy Organisation ('3.H.O.')".
יוגי נולד ב- 1929, בשם הארבהאג'אן סינג פורי. אביו היה רופא, וכילד זכה לחינוך מעולה בבתי ספר פרטיים, ומשפחה תומכת. תרגל ועסק ביוגה כל חייו, גם כשעבד לפרנסתו במשרה ממשלתית של פקיד מס ומכס, באמריצאר. היגר לטורונטו ב- 1968, עבר ללוס-אנג'לס והקים את ה-אשראם הראשון שלו במוסך….. אך בסיומה של פעילות חייו ניהל כ- 200 מרכזים דתיים בארה"ב ואירופה שנקראו בשם – "גורו ראם דאס אשראם- Guru Ram Das Ashrams ".

למרות שה-סיקים ידועים כאוכלי בשר, בהאג'אן עמד על כך שחסידיו יהיו צמחוניים בלבד. ולמרות ש-יוגה אינה חלק מהדת ה-סיקית, הוא לימד גירסת יוגה טנטרית, דתית, אינטנסיבית ובעל מרכיבים מיסטיים דומיננטיים. גירסה זו כוללת גם תרגול בזוגות של גברים ונשים. אדם מסור, בעל חזון ובעל יידע רב, מוכר ומוערך עד מאוד בקהילת היוגה העולמית. אחד מאותם אנשים נדירים, המשמשים דוגמא ברורה ופשוטה לשילוב בין "המתרגל- practitioner" ובין "המלומד- scholar". השילוב אותו מדגישה "דארשנת" היוגה כבסיס אמיתי לדרכו של איש היוגה, ה-"יוגי".

עם פטירתם של גדולי יוגה נוספים בעת האחרונה- (סוואמי סאטצ'ידאננדה, אינדרה דווי) אין מנוס מלהבחין , בצער ובשמחה כאחד, שעולם היוגה בן-זמננו מתקרב לצומת דרכים מעניינת ומרתקת: דור המורים הגדולים מתגלגל לו הלאה… בראייה היסטורית, ברור שגדולי-דור נוספים יצטרפו לגלגול הזה. ב.ק.ס.איינגר ו – סרי ק.פ.ג'ויס אינם אנשים צעירים- שניהם בשנות ה- -90 שלהם. דסיקשר צעיר יותר ויהיה עמנו עוד זמן רב. אבל דווקא ממנו, דסיקשר, איש דור הביניים, בנו של "המורה של הקדומים" סרי ט.קרישנצ'ריה- מגיעה בשורת השינוי: הוא הראשון שמדבר על "יוגה" כדארשנה, קודם כל, ועל "שיטות " כעניין אחר, אולי אפילו שולי. דעתי האישית היא שדסיקשר מוביל כיוון נכון בהבנת היוגה כדארשנה, והדור הבא של המורים הגדולים ימשיך בכיוון זה. יהיה מרתק! ויהיה נכון.
ושיהיה ברור : שיטות תמיד תהיינה- כיוון שזו דרכו של עולם. אך ראיית וחקירת הדארשנה כערך עילאי, מעל ה"שיטות", היא הכיוון אותו מתווה פטאנג'לי במקור. זו ה"יוגה הקלאסית", וכך היא נראית במקור- הרבה לפני המפרשים הראשונים של הסוטרות, החשובים כשלעצמם….

"Lokhaa-samastha sukhino-bhavanthu – והלוואי ותושבי העולם יחיו בשמחה ושגשוג." משפט הסיום של מנטרת–הסיום , אשטנגה ויניאסה יוגה.